לזכרם

שלמה זכריה ז"ל

נולד בעיראק בשנת 1940 ניספה בשנת 1967 באסון טביעת אוניית "השלשה" במימי ים תיכון.

שלמה זכריה נולד בעיראק ועshlomoלה ארצה בשנת 1951 עם משפחתו שקבעה את מושבה בעיר עכו. שלמה גדל והתחנך כל חיו בעיר עכו. למד בביה"ס היסודי "ויצמן" עכו בהמשך סיים את לימודי התיכון ב"עמל". שלמה החל את פעילותו הימית במועדון השייט "הפועל" משנת 1954, כאן רכש את יסודות השייט והימאות שליוו אותו בהמשך דרכו בחיים. שלמה השתתף בתחרויות שייט רבות מטעם "הפועל " עכו ובחלקן זכה במקומות ראשונים והביא כבוד גדול לעיר עכו. שלמה היה השייט הראשון שהפליג על סירה מדגם "ההולנדי המעופף" עם הגעתה ארצה וזכה להישגים מרשימים בדגם זה לאורך זמן. שלמה התגייס לצה"ל בשנת 1958 ושירת בחיל הים, את שירותו סיים בשנת 1962. עם סיום שירותו הצבאי נטל לידיו את ריכוז מועדון השייט בעכו. תקופתו ראויה לציון כשנים שבהם משך מועדון השייט בני נוער רבים וחלקם גם פעילים ומהווים את חוט השדרה של מועדון השייט בעצם ימים אילו. בין השנים 1964 – 1966 התקבל לעבודה כמדריך ימי בבית ספר קציני ים עכו, שם המשיך לחנך ולגדל דור רחב של ימאים וקצינים לחיל הים הישראלי. בשנת 1966 החל שלמה להפליג במסגרת צי הסוחר כקצין. בינואר 1967 בעת הפלגה על אונית "השלשה" ניספה שלמה וכל הצוות באסון טביעת האוניה במימי הים התיכון. על סיפונה היו 20 מלחים המוגדרים עד היום "נעדרים". האסון הימם רבים מחבריו, ההלם גבר בעקבות חוסר מידע על נסיבות הטביעה, פרט לכמה שברי סירה של האוניה לא נמצא כל זכר. הים שכל כך אהב ושהיה כל כולו היה הים שגזל את חייו הצעירים לעד. כדי לשמר את זכרו ופועלו נקרא מועדון השייט בעכו על שמו ונערך שיוט שנתי "חומות עכו" הנושא את שמו של שלמה זכריה ז"ל.

עלי קמחי ז"ל

בן ויקטוריה ודוב, נולד בעכו ב- 8.12.51 ט' בכסלו תשי"ב.

נפל במלחמת יום הכיפורים ב- 17.10.73, כ"א בתשרי תשל"ד, במהלך פעולה של הקומנדו הימי בפורט סעיד. 

מקום קבורתו לא נודע. בעל עיטור העוז.

Eliעלי נולד בתחנת ניסיונות חקלאית ליד עכו, כיום "מכללת הגליל המערבי", שם בילה שעות רבות בחיק הטבע. בהיותו בן חמש עברה משפחתו לעכו. עלי סיים את שמונה שנות לימודיו הראשונות בבית ספר "התומר", והמשיך בבית ספר לקציני ים "כ"ג יורדי הסירה ", שם למד במגמת מכונאות. באפריל 1970 התגייס לצבא, השתלם בקורס מכונאות והוצב בתפקיד מכונאי בשייטת סטיל"ים. כעבור חודשי שירות אחדים ביקש לשרת בקומנדו הימי, מבוקשו ניתן, והוא עמד בהצלחה בקורס המפרך להכשרת לוחמים ובמשימות שונות שהוטלו על היחידה.

ביום האחד עשר למלחמת יום הכיפורים, נשלח עלי עם אחדים מחבריו לנמל פורט סעיד כדי להטביע כלי שייט מלחמתיים של המצרים, שעגנו במעגן צבאי מוגן. עלי ובן צוותו, עודד אמיר, הצליחו להגיע למעגן ואף הטביעו שלוש ספינות מלחמה, ביניהן ספינת טילים וספינת טורפדו, אך הם לא שבו ממשימתם, וכנראה מצאו את מותם בעת הנסיגה מאזור הפעולה.

קווים לדמותו

עלי היה ילד עצמאי, עקשן ושוחר חירות ועמד על דעתו בתקיפות כבר מגיל צעיר. הוא התעקש להכין שיעורים רק בערב לאחר שסיים לשחק, התעקש לא לשבת ליד בנות בבית הספר היסודי, התעקש לנסוע לאילת למרות התנגדות אימו הדואגת ונאבק להישאר בקורס הלוחמים של מחלקתו, לאחר שהפסיד חלק חשוב בקורס בשל אשפוזו.

ברוב מאבקיו נאלצו בעלי הסמכות, אם, אב, מפקד,  להניף את דגל הכניעה, מי בחריקת שיניים ומי בחיוך רפה של אדם שתש כוחו במאבק. אך לא רק על חירותו נלחם, עלי כיבד גם את זכותו של הזולת לבחור את דרכו בחיים, להכריע הכרעות גורליות בלי התערבותם של האחרים. הוא היה חבר טוב ותומך ,והיטה אוזן קשבת לרעיו.

עלי השכיל ליהנות מן החיים, הוא אהב הרפתקאות וטיולים וידע למצוא את דרכו לליבותיהן של בנות המין השני, אולם שתי אהבות גדולות ייחדו אותו – אהבתו העזה לים וחיבתו הגדולה לכן הציור. עלי בילה שעות רבות בים וזכה להיתר מיוחד מן המציל להיכנס למים גם כשהונף הדגל השחור, והציור שימש לו מעין הרפיה מן החיים המתוחים והדחוסים. הוא צייר במהירות מדהימה דמויות ידועות סבל בטוש שחור או נופים סוערי ים בצבעי שמן קודרים.

עלי מצא את מותו בים, וציוריו הרבים מביטים בנו מקירות שני הבתים שנותרו בלעדיו (בית הוריו ובית אחותו ).

קישור לפעילות הנצחה לזכרו של עלי קמחי

 

סרן דני עזרי-שחר ז"ל
מפקד – דבורה. 

נולד 14.12.74

נפל במילוי תפקידו: 26.5.98

את הקשר לים קיבל דני מאימDaniו יעל עזרי–שחר ז"ל, הבת של רות וכוכב שחר מבוסתן הגליל, הייתה פעילה במשך שנים במועדון השייט של הפועל עכו. גם דני, שקיבל בבית סבו וסבתו בבוסתן הגליל, החל מגיל שנה היה פעיל באותו מועדון במשך כמה שנים.

בחטיבה העליונה נרשם למועדון צלילה בשבי ציון והכשיר את עצמו להתנדב ל"שייטת 13", את הגיבוש עבר בהצלחה אך הובהר כי יהיה עליו להרכיב משקפיים, לכן נפסל ונשלח לקורס חובלים. עם סיום הקורס נתמנה למפקד "דבורה" , שם מצא את מקומו והיה מאושר בתפקידו זה. בפעילות מסוימת בים נפצע קשה ולאחר חודשיים בבית חולים נפטר. מילדותו ניחן דני בתכונות חיוביות, פיקחות, סקרנות לסובב אותו ולנעשה בעולם הגדול, הקפדה על מילוי כל תפקיד בשלמות, הצטיינות בענפי ספורט מגוונים – ריצות , רכיבה על סוסים, קראטה, טיפוס הרים, צלילה ועוד… ובמיוחד בשמחת חיים וכישרונו להתקשר עם כל מי שבא עמו במגע, זה בא לביטוי מרגש כאשר כל חבריו מביה"ס והצבא לא עזבו אותו יומם וליל במשך כל התקופה שהיה מאושפז בבית החולים.

כולנו נזכור את דני כנער/גבר גבה קומה, יפה תואר, טוב לב, חזק פיסית , חזק מנטאלית ותמיד עם החיוך שובה הלב המיוחד רק לדני.

האחות קארין

סבתא וסבא רות וכוכב שחר